טאטינג - Tatting
טאטינג הינה טכניקה ליצירת תחרה סרוגה מצירוף קשרים וטבעות. בעזרת טאטינג אפשר ליצור סיומות תחרה לבגדים, מפיות תחרה, תכשיטים (שרשראות ועגילים) ופריטים דקורטיביים אחרים. תחרת הטאטינג נוצרת מדוגמא של עיניים (chains) וטבעות (rings) בעזרת חוט דק. בין העיניים הסרוגות אפשר להשאיר רווחים (picots) שמשמשים לבניית הצורה ולמתן אפקטים דקורטיביים.
אמנות הטאטינג מתוארכת לתחילת המאה ה 19. המונח טאטינג ברוב השפות האירופאיות נגזר מצרפתית frivolité, שמתיחס לצורה הטבעית של סריגים הנוצרים מטכניקה זו. טכניקה זו פותחה על מנת לחקות את סריגת ה point lace. בגרמניה, טאטינג מזוהה על ידי המילה האיטלקית Occhi או Schiffchenarbeit, שפירושה "עבודתה של הסירה הקטנה" שמתייחסת לצורה דמוית הסירה של מסרגת הטאטינג.
טכניקות וחומרים
"שאטל" - Shuttle tatting
טאטינג בעזרת שאטל הינה הצורה הקדומה ביותר של יצירת תחרת טאטינג. מסרגת שאטל מכילה את האורך הרצוי של חוט הסריגה ועל ידי העברתה דרך הקשרים השונים נוצרת תחרת הטאטינג. היסטורית, השאטל היה עשוי ממתכת או שנהב, בצורה אובלית ובאורך 76 מ"מ, אולם היום השאטל מגיע בצורות שונות ומחומרים שונים. לשאטל לעתים יש וו או חוד באחד הקצוות על מנת לעזור בבנית התחרה.
על מנת ליצור את התחרה, מחזיקים את החוט ביד אחת וביד השניה מעבירים את השאטל. בסריגה זו אין צורך בחומרים נוספים מעבר לחוט, לשאטל ולידיים.
מחט טאטינג - Needle tatting
אפשר להחליף סריגת טאטינג מסורתית בעזרת שאטל במחט טאטינג. ישנן 2 טכניקות בסיסיות לסריגה בעזרת מחט. בעזרת הטכניקה הנפוצה יותר, חוט כפול מועבר דרך העיניים. התוצאה דומה לשימוש בשאטל אבל טיפה צפופה יותר ורפויה. הטכניקה השניה מדמה יותר שאטל שכן חוט בודד מועבר דרך העיניים.
סריגה בעזרת מחט התחילה בתחילת שנות העשרים אבל נהפכה נפוצה רק מאוחר יותר. מחט טאטינג הינה ארוכה, בעל ראש כהה ובעלת עובי אחיד לכל אורכה (העובי לא משתנה לקראת חוד המחט). עובי המחט, בדומה לסריגה, צריך להתאים לעובי החוט בו משתמשים. במקום ללפף את החוט כמו בשאטל, החוט נשאר ארוך מקצה המחט. על מנת לעבוד עם צבע נוסף יש צורך במחט נוספת. למרות שסריגה במחט טאטינג דומה לשימוש בשאטל, התוצאה הינה עבה יותר ורפויה יותר שכן גם החוט וגם המחט צריכים לעבור דרך העיניים.
חוטי טאטינג
עיצובים ישנים, במיוחד מתחילת 1900, נטו להשתמש בחוט בצבע לבן או שנהב. לעיתים קרובות הדוגמאות היו של פריטים קטנים, בקוטר 10 ס"מ או פחות, שחוברו אחד לשני ליצירת פריטים גדולים - שאל, צעיף או מטריה. החוט היה מורכב ממשי או מתערובת משי על מנת לאפשר תיקון קל של עיניים פגומות. תהליך המירצור וחיזוק חוטי הכותנה הביא לשימוש פופולארי יותר שלהם בסריגת טאטינג. דוגמאות חדשות יותר משנת 1920 והלאה משתמשות בחוטים עבים יותר ובמגוון צבעים, וכמו כן בטכניקות שונות. החוט הטוב ביותר לטאטינג הינו חוט קשיח יותר, שאינו מסתלסל בסריגה.
סירטוני הדרכה